<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ז ס"ד</h1>
<h2>דף מח.</h2>
שבעה שאכלו דגן והשאר שאכלו ירק או פירות שאינן של שבעת המינין וכל דבר שברכה שלאחריו בורא נפשות רבות, או שתו יין או שאכלו מיני מזון שברכתן ענין מזון, משלימין לעשרה, שכל אלו אע"פ שכל אחד חייב לברך ברכה אחרת לעצמו לכתחילה, ראוי הוא לברך ברכת שלש לפטור כל ענין מזון, [ש]אם אכל דייסא ובירך שלש ברכות יצא שאף הוא זן וסועד, וכל שכן מי שברכתו בורא נפשות שראוי ליפטר בברכת מזון, וכיון שכן ראוי להשלים על שבעה לעשרה להזכיר השם, אבל אכל פירות של ז' מינין שחייב לברך ברכה אחת מעין שלש שהיא על העץ ועל פרי העץ, כיון שאם בירך לעצמו ברכת שלש לא יצא אינו מצטרף עמהם, שהדעת נותנת שכיון שאינו יוצא בברכתן שאינו מצטרף עמהם לצאת ואין מזמנין עמו כלל, ואלו דברים ברורים ונכונים.
